המוסד לביטוח לאומי נ' המגן חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעת שיבוב לתשלום סך של 168,785.57 ₪ (נכון ליום 25.11.09).

התובע תובע את זכויותיו לשיבוב גמלאות ששילם למר זהראן אברהים (להלן: "הנפגע" או "זהראן") עקב ובגין תאונת דרכים שאירעה ביום 5.12.02 (להלן: "התאונה"), זאת, לטענתו, מכוח סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי וההסכם שנחתם בין הצדדים בשלהי 1979 (אשר בוטל אך אין מחלוקת כי הוא חל על התאונה נשוא התיק) אשר מסדיר את זכות השיבוב הקיימת לתובע (להלן: "ההסכם"). העתק מההסכם צורף לכתב התביעה וסומן א'.

ביום 26.11.08 התובע מסר לנתבעים דרישה לשיבוב ע"פ ההסכם.

הנתבעים סירבו לשלם ע"פ הדרישה ומכאן תביעת התובעים הכוללת גם תשלום ריבית הסכמית כאמור בסעיף 6 להסכם.

אין חולק בין הצדדים כי בזמן התאונה הרכב היה רשום במשרד הרישוי על שם אמו של הנפגע –שאינה מחזיקה ברישיון נהיגה.

הנתבעים טוענים כי רישום הרכב ע"ש האימא אינו אלא פיקציה כאשר בפועל הנפגע הוא אשר החזיק והשתמש ברכב לצורכי עבודתו, הוא שנושא בעלויות אחזקת הרכב לצרכי עבודתו באורח קבע ונוהג ברכב מנהג בעלים ומאחר ובחינת הבעלות נעשית ע"פ דיני הקניין ולא ע"פ הרישום במשרד הרישוי שהינו רישום דקלרטיבי בלבד, הרי מדובר ברכב מעביד ומכאן שאין לתובע זכות שיבוב.

הטיעון השני אותו העלו הנתבעים בסיכומיהם ועליו סמכו טענותיהם הוא כי בהתאם למסמך ההבנות שנחתם בין הצדדים, בהמשך ובנוסף להסכם ואשר מחייב את שני הצדדים, מדובר בתאונה שקרתה כאשר הנפגע משתמש ברכבו תוך כדי העבודה ולצורכי המעביד ועל כן גם מהטעם הזה יש לדחות את התביעה.

התובעת הגישה תגובה לסיכומי הנתבעים וטענה כי הטיעון השני של הנתבעים מהווה הרחבת חזית ולחילופין מדובר בפרשנות שגויה של הנתבעים מאחר ובכל מקרה יש להוכיח כי הרכב היה שייך ובבעלות התובע, דבר אשר לא הוכח במשפט.

הכרעה;

א.1 הרכב בבעלות מי?

הרישום:

אין חולק כאמור לעיל כי הרכב היה רשום במשרד הרישוי על שם אמו של הנפגע, אך רישום זה על אף היותו חשוב אין בו די על מנת לקבוע מסמרות בשאלת הבעלות הקניינית ברכב נשוא התיק.

לאחרונה הכריע בית המשפט העליון בשאלת פרשנות המונח בעלות מעביד וקבע שיש לפרש את המונח הקבוע בהסכם כמתייחס לבעלות הקניינית, ולא לבעלות כפי שהיא רשומה במשרד הרישוי. צוין שהרישום במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי, אלא דקלרטיבי, ואף שהוא מקים חזקה לבעלות, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה (ראו רע"א 7161/08 המוסד לביטוח לאומי נ' הראל, מיום 2.6.11). דומה כי לא תיתכן מחלוקת על כך שהמונח "רכב שלו", היינו, הרכב של העובד, צריך להתפרש בהתאם לאותן אמות מידה אשר אומצו הפסיקה לעניין פרשנות המונח רכב מעביד, בהתאם לבעלות הקניינית, ולא בהתאם לבעלות הרשומה במשרד הרישוי, ועל כן אין מקום להתעכב בענייננו על הפרשנות המשפטית מעבר לכך.

א.2. מבחני הבעלות הקניינית ברכב:

לעניין היות הנפגע עצמאי הפסיקה קבעה כי דין עצמאי כדין עובד:

לפי רע"א 686/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון תמר ואח', פ"ד נג(5) 145, דין רכבו של עצמאי כדין רכב מעביד, עקב "כובעו" הכפול של עצמאי כמעביד וכעובד, ובכל מקרה סעיף ג' למסמך ההבנות שולל תביעת שיבוב לגבי גמלאות המשולמות בעקבות תאונה שארעה תוך כדי ועקב העבודה גם כשהתאונה ארעה ברכב העובד). אם הרכב לא היה בבעלותו הקניינית של הנפגע, דין תביעת השיבוב להתקבל.

בתא (י-ם) 7645/04 המוסד לביטוח לאומי נגד הדר חברה לביטוח בע"מ (, 08.03.2007) נקבע כי:

" את זכות הבעלות ניתן להגדיר בתמצית כזכות למירב ההנאות שניתן להפיק מן הנכס שהוא מושא הבעלות. החזקה עשויה להוות ראייה לבעלות, ואף מקימה חזקה הניתנת לסתירה בעניין זה. ואולם, מכאן ועד למסקנה לפיה מוגדרת הבעלות כ"חזקה ושימוש", הדרך ארוכה."

גרסת הנתבעים לפיה די בחזקה ושימוש מטעמו של המעביד, כדי להיכנס להגדרת "רכב מעביד לא התקבלה בפסיקה. ראה לעניין זה פסק דין ממצה וסוקר בתא (י-ם) 7221/07 המוסד לביטוח לאומי נגד הדר חברה לביטוח בע"מ ( 05.05.2008). ור' לעניין זה את האמור בת"א (שלום י-ם) 7928-07 ביטוח ירושלים נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, ניתן בתאריך 29/6/2010). : "משצוין במפורש במכתב ההבנות, כי בגדר רכב מעביד יבוא רכב בבעלות המעביד, לא די בחזקה ושימוש ארעית. חזקה ושימוש יכולים אומנם לסייע באיתור בעל הזכויות הקנייניות, אך אין די בקיומם כדי לקבוע בעלות ברכב או לחילופין לקבוע כי מדובר בשכירות" .